מאמרים ופרסומים


הגנת המגורים לפי חוק חדלות פירעון החדש ומשפט משווה
 
בחודש ספטמבר 2019 נכנס לתוקפו חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018 אשר מחליף את החקיקה הקודמת ומהווה לדעת רבים נקודת מפנה בדיני חדלות פירעון. חוק זה ינסה לעשות לראשונה סדר בדיני פשיטת הרגל ולהתאימם לכלכלה בת זמננו ולבטא תפיסה חברתית שיקומית ששמה את החייב במרכז ההליך ולא את הנושים כבעבר.
 
בסעיפים 227-229 בפרק "ד" של חוק חדלות פירעון שעניינו "מימוש נכסי קופת הנשייה", נקבע מנגנון חדש על פיו יפעל הנאמן במימוש נכסי קופת הנשייה באופן "שישיא את ערכם" (סעיף 227 לחוק). כמובהר להלן, המחוקק בחוק חדלות פירעון ביטל את תחולת דיני הגנת הדייר על דירת המגורים ביחס ליחיד החייב ושותפו בדירה על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר ובכך הפך את "המהפכה השקטה" האיטית בהגנת המגורים, למוגמרת. בן/ת הזוג של החייב והשותף בדירת המגורים – לא יהיו זכאים יותר להגנת מגורים שמקורה בדיני הגנת הדייר. 
 
ועם כל זאת, המחוקק הותיר בידי בית המשפט של חדלות פירעון מתחם ומרחב שיקול דעת רחב כדי להימנע מהצעד הדרסטי של מכירת דירת המגורים כעולה מהוראות סעיף 229 לחוק חדלות פירעון ששם את טובת החייב ובני משפחתו במרכז שיקוליו של בית המשפט של חדלות פירעון.
 
ולהלן לשון סעיף 229 לחוק חדלות פירעון:
 
"229.(א) היו כלולים בנכסי קופת הנשייה מקרקעין המשמשים, כולם או חלקם, למגורי חייב שהוא    
                 יחיד, תימכר הזכות במקרקעין באישור בית המשפט.
           (ב)  בית המשפט לא יורה כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שקיים דיון ונתן לחייב ולנושים הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
           (ג)   בית המשפט לא יאשר מכירת זכות במקרקעין כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן מצא כי התקיימו כל אלה:
(1)   התועלת שתצמח לנושים ממכירת הזכות האמורה גוברת על הנזק שייגרם ליחיד כתוצאה מכך, בהתחשב, בין השאר בגילם של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו ובנסיבותיהם האישיות ובכלל זה מצבם הבריאותי;
(2)   אין אפשרות סבירה לפרוע את החוב בדרך אחרת שפגיעתה ביחיד פחותה;
(3)   ליחיד ולבני משפחתו הגרים עמו יהיה מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם, או שהועמד לרשותם סידור חלופי לתקופה שיקבע בית המשפט לפי הוראות סעיף קטן (ד) של מקום מגורים סביר באזור מגוריהם התואם את צורכיהם.
           (ד)  תקופת הסידור החלופי תיקבע בהתאם להוראות אלה:
(1)   לעניין יחיד שנחה דעתו של בית המשפט שתהיה לו יכולת לממן מקום מגורים סביר לעצמו ולבני משפחתו הגרים עמו לאחר תום הליכי חדלות הפירעון, בין באמצעות יכולת השתכרותו העתידית ובין באמצעות הכנסה או זכויות אחרות – לתקופה של ארבע שנים, ורשאי בית המשפט לקבוע תקופה קצרה או ארוכה יותר אם מצא כי יש הצדקה לכך, בין השאר על יסוד השיקולים המנויים בסעיף קטן (ה);
(2)   לעניין יחיד שלא נחה דעתו של בית המשפט שתהיה לו יכולת לממן מקום מגורים סביר לעצמו ולבני משפחתו הגרים עמו לאחר תום הליכי חדלות הפירעון, בין באמצעות יכולת השתכרותו העתידית ובין באמצעות הכנסה או זכויות אחרות – לתקופה שיקבע בית המשפט, ורשאי הוא לקבוע כי תקופת הסידור החלופי תהיה לכל ימי חייו של היחיד.
    (ה)  (1)   בבואו לקבוע את תקופת הסידור החלופי לפי סעיף קטן (ד) ישקול בית המשפט, בין השאר, את אלה:
(א)   גילם של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו, ובכלל זה קרבתו לגיל הפרישה;
(ב)   נסיבותיהם האישיות של היחיד ובני משפחתו הגרים עמו וצורכיהם הנוכחיים והעתידיים, ובכלל זה מצבם הבריאותי;
(ג)    אם התקיים ביחיד תנאי מהתנאים להארכת תקופת התשלומים הקבועים בסעיף 163(ג);
(2)   בבואו לקבוע את יכולת השתכרותו העתידית של היחיד יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את גילו וקרבתו לגיל פרישה.
           (ו)   על זכות במקרקעין של היחיד או של מי שהיה שותפו בזכות במקרקעין, שהוראות סעיף זה חלות עליה, לא יחולו הוראות סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.
           (ז)   הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין מימוש של משכנתה או משכון של זכות במקרקעין של היחיד המשמשים, כולם או חלקם, למגוריו, ויחולו לגבי הזכות כאמור הוראות סימן א': נושה מובטח, לפרק ו', ולעניין מתן סידור חלופי – יחולו הוראות סעיף 38(ג) לחוק ההוצאה לפועל, בשינויים המחויבים."

תכליתה של הוראה זו להבטיח שהחייב ובני משפחתו לא ייוותרו בלא קורת גג, כשעל פי דברי הסבר של הצעת החוק, הוראות הסעיף מבוססות על הוראות סעיף 86א' לפקודת פשיטת הרגל.  
 
הוראה זו, הרואה בדירת המגורים כערך עליון, סיימה הלכה למעשה את הסתירות, הקשיים המשפטיים והיעדר ההרמוניה החקיקתית הקיימים בדין הקיים נכון למועד כתיבת עבודה זו והעבירה את משקל הגנת המגורים אל עבר שיקולי מדיניות משפטיים, חברתיים וסוציאליים לחייב ובני משפחתו טרם מכירת הדירה. הוראה זו השוותה את מעמד החייבים בכל מצב, בין אם הליך פשיטת הרגל נפתח ביוזמת החייב ובין אם ביוזמת הנושה.
 
משפט משווה: השוואת הדין הישראלי להוראות הדין הזר
 
בניגוד לשיטת המשפט הישראלי, ישנן שיטות משפט זרות שאינן מעניקות מעמד מיוחד לדירת מגורים.
 
שיטת המשפט באנגליה לגבי הגנת המגורים
במצב של פשיטת רגל בדין האנגלי, דירת המגורים עוברת לידי הנאמן לשם מימושה המיידי, ואולם, אין הדבר פירושו שהמשפט האנגלי נותר אדיש לחשיבותה של דירת המגורים לחייב ולבני משפחתו. כך, הInsolvency act  הבריטי מעניק לחייב שנת השהיה ממועד העברת הנכסים לנאמן עד למכירת הדירה 1]. כמו כן, כאשר מדובר בדירת מגורים שבה גרים ילדים, הנאמן אינו יכול לפנות את בן הזוג ואת הילדים, אלא באישור בית המשפט. [2] בידי הנאמן הסמכות להחליט באם החייב נשאר בדירתו, אם כי מעמדו המשפטי אינו בגדר בעלות, אלא הוא נהנה ממה שהמשפט האנגלי מכנה "אינטרס נמוך יותר בדירה". [3]
 
מעבר לכך;  הפינוי חייב להיעשות בתוך 3 שנים לכל היותר ממועד מתן צו פשיטת הרגל, אחרת הנאמן לא יורשה לפנות יותר את החייב מהדירה. [4] מטרת  ההוראה היא למנוע מהנאמן להתעכב בהליכים ולמנוע אי וודאות, שעשויה לפגוע באינטרס של החייב לסיים את ההליכים. במקרים מסוימים, ובהתחשב במצבם של החייבים ובמעמד הנושים, בית המשפט רשאי אפילו לעכב את מימוש הדירה לתקופת זמן קצובה. [5]  
 
שיטת המשפט הצרפתית לגבי הגנת המגורים
גישה אחרת היא הצרפתית (bien de famille)  - האפשרות להגן על דירת המגורים ex note באמצעות "הוצאתה" ממעגל הנכסים הסחירים ולהעניק לה חסינות בפני נושיו של בעלי הדירה על ידי כך שהדירה רשומה כנכס משפחתי. גישה זו מעוגנת בחוק הצרפתי משנת 1909, שקבע כי בית המיועד למשפחה, אין לעקלו כאשר נרשם כ"נכס משפחתי במרשם המקרקעין, אך ההגנה אינה חלה לגבי אשראי שנוצר לפני הרישום בית המשפחה. [6] ראוי להעיר כי הגנה זו נחשבת למיושנת ולא אפקטיבית מבחינת החייב עקב הדרישות הפורמליות ובשל כך שההגנה מוגבלת לסכום של כ-7,500 יורו, דבר שהופך את ההגנה ללא רלבנטית.
 
הדין הצרפתי מאפשר להגן על דירת המגורים כלפי נושים מסוימים. ככל שבעל הדירה הוא איש עסקים, החוק יכול לקבוע כי לא יהיה ניתן לעקל או לממש את הדירה בגין החובות העסקיים של בעל הדירה. גישה זו באה לידי ביטוי במטרה לעודד יזמות ולאפשר ליזם ליהנות מביטחון מסוים. כך יכול חקלאי או עצמאי לרשום את הדירה כנכס פטור מעיקול. במקרה שכזה, נושיו של החייב בשל פעילותו העסקית של בעל הדירה, לא יהיו רשאים לעקל או לממש את הנכס. מטרת ההליך היא למנוע מהנושים העסקיים לשים ידם על הדירה הנכללת ברכושו הפרטי של החייב. [7]
 
שיטת המשפט האמריקאי לגבי הגנת המגורים
בארצות הברית מוענקת הגנה לדיור של החייב, ואולם, לא ניתנת לחייב חסינות מוחלטת לנכסיו מפני נושיו, ובית המשפט קובע לחייב ולבן זוגו תנאים שנועדו להבטיח את קורת הגג עד לגבול כספי מסוים.
מקור השיטה במדינת טקסס. [8] הגנה זו נכללה לימים בחוקת ארה"ב עם הצטרפותה של טקסס למדינה זו. מדינות רבות בארה"ב צעדו אחרי מדינת טקסס והעניקו הגנה דומה לבית המגורים של החייב. במקרים מסוימים ההגנה זוכה למעמד חוקתי, כאמור. הרעיון הוא שהדירה המשמשת קורת גג למשפחה לא תימכר בגין חובות הבעלים שנקלע למצב של חדלות פירעון או אם החייב נפטר. [9] שלא כמו במדינת ישראל, אין צורך שהדירה תהיה רשומה במרשם מיוחד כנכס משפחתי וההחלטה להעניק חסינות לדירה תלוי גם בשווי הנכס  - שווי המשתנה בארה"ב ממדינה למדינה. כיום בכל אחת מ-50 המדינות שבארצות הברית..... קיימים תנאים שונים למתן דיור חלופי לחייבים. כך למשל סמכות ההגנה במדינת טקסס רחבה. לפי חוקי טקסס, מגוריו של אדם יהיו מוגנים בהיקף של "50 acers of land or one town lot including his or her homestead, and improvements and exceeding 500$ in value". [10]
 
סוגיית הגנת המגורים בדין העברי
כפי שציינתי בראשית עבודה זו, הדין המקראי רואה בדירת המגורים משום ערך עליון קדוש ומקודש. כך אמר איוב: "בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח" [11]. ואכן, אחת מחובות הצדקה הבסיסיות בתורה היא לדאוג לקורת גג לחסרי בית. על פי זה, פסק הרמב"ם[12]: "יתום שבא להשיאו אשה - שוכרין לו בית, ומציעים לו מטה וכל כלי תשמישו, ואחר כך משיאין לו אשה". ועוד אמר בהמשך דבריו[13]: "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר אחד [של לחם]... ואם לן, נותנין לו מצע לישן עליו וכסת ליתן תחת מראשותיו".
 
כבר בתקופת המשנה הותקנו תקנות להגנה על האדם לבל ימצא עצמו חסר קורת גג. כך, למשל, נעשה בדיני שכירות בתים [14]. מעיקר הדין, אם הושכרה דירה בלא שהסכימו הצדדים על מועד סיום השכירות, המשכיר רשאי לסיים את השכירות כל אימת שירצה בכך, אולם, מאחר שהושכר עלול למצוא עצמו בלא קורת גג, תיקנו חכמים שהמשכיר צריך להודיע לו מראש על כוונתו לסיים את חוזה השכירות, והשכירות תסתיים רק לאחר שיחלוף פרק זמן מסוים מיום ההודעה. מקור התקנה הוא במשנת בבא מציעא כפי שהתפרשה בתלמוד [15]. וכך מסכם הרמב"ם את ההלכה בעניין שכירות מקרקעין: "המשכיר בית לחברו סתם, אינו יכול להוציאו עד שיודיע לו שלשים יום מקודם, כדי לבקש מקום, ולא יהיה מושלך בדרך, ולסף השלושים, יצא..." . [16] מאחר שהיצע הדירות להשכרה היה קטן מם הביקוש, התעורר הצורך להגן על הדיירים לבל יתפתו שוכרים אחרים להציע לבעלי הדירות שכר דירה גבוה יותר ולפנות את השוכר. הדרך להגנה על הדיירים מובאת בתקנה לרבנו גרשום מאור הגולה, המכוונת נגד אותם שוכרים בכוח, ואוסרת על שכירת בית שפונה ממנו שוכר יהודי בשנת שלאחר הפינוי. כך הושגה בדרך עקיפה הגנה על הדיירים.
 
דין תורה מכיר הגנה חשובה למדור האלמנה. על פי דין תורה האישה אינה יורשת את בעלה ולכן התקינו חכמים תקנה הבאה להבטיח לאלמנה את קיומה מנכסי העיזבון כל ימי אלמנותה, וכך נאמר במשנה: "לא כתב לה... את תהא יתבא ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד אלמנותך בבית", כלומר את תהיי יושבת בביתי וניזונה מנכסיי כל ימי משך אלמונתך בביתי. [17]
 
לפי תקנה קדומה זו, האלמנה זכאית לגור בדירה שגרה בה בחיי בעלה כל זמן שלא נישאה מחדש והיא זכאית גם למזונות מן העיזבון אף אם לא התחייב לכך בעלה המנוחה בכתובה בשעת הנישואין.
 
למדים אנו איפוא על משמעות קדושת המגורים במשפט העברי לאדם מדיני היתום, העני והאלמנה.
 


[1] החוק קובע כי עד תום השנה ישנה חזקה שאינטרס הנושים גובר על אינטרס החייב. ראה: Insolvency Act sec. 335A . היות שמדובר בחזקה, החייב יוכל להציג בפני בית המשפט נימוקים בניסיון להפריך חזקה זו.
[2] ראה: Family law Act, sec 23 Insolvency Law Act 1986 sec. 337 .
    ראה גם: Stephen Miller & Edwards Bailey, Personal Insolvency Law and Practice 612 (4th. Ed.,2008)
[3] ראה Miller & Bailey בעמ' 592.
[4] סעיפים 283 (א) ו-335 (א) ל-Insolvency Act  . עם זאת יש לציין כי החוק מעניק לנאמן אפשרות לרשום שעבוד [[charge על הדירה, במקרה שהמימוש אינו בר ביצוע בתוך 3 שנים מפאת נסיבות מסוימות: Ian Fletcher, The law of Insolvency 232. Ed.,2009)
[5] העיכוב יכול להיות גם לזמן ללא מועד: Re Mott [1987 CLY 212]; David Mikman. Personal Insolvency Law; Regulation and Policy 104, 140 (2005)
[6] ההוראה באה לעודד פעילות כלכלית מתוך הנחה כי אנשי מסחר לא ירצו לפתח פעילות מסחרית לו ידעו שאפילו ביתם הפרטי אינו מוגן מפני הנושים:  Roger Perrot & Phillippe Thery, Procedure. Civiles D 'Execution, 228 (2nd ed.,2005)
[7] Francois Terre, Philippe Simler, Yves Lwquette, Droit Civil Les Obligations 1093 (10th ed., 2009); Catherine Malecki, La Loi pour I'Entrepreneur Individual Recueil. Dalloz 2220 (2003); Anne Leborge Voies D' Exexcution 244 (2009).
[8] לעניין המדיניות הנהוגה לגבי דיור לחייבים בפשיטת רגל בטקסס ראה: Matthew Kemmer, Personal Bankruptcy Discharge and the Myth of the Unchecked Homestead Exemption, 56 Mo. L. Rev. 683, 685 (1991); Andrew keay, Balancing Interests in Bankruptcy Law, 30. Common Law World Review 206,221 (2001);  
[9] ראה: Grant Nelson ET AL, Contemporany Property 311 (2nd ed,2002)
[10] Texas Const. art 16 &51; Benjamin Weintraub, Alan N. Resnick, Bankruptcy Law Manual 425 (1980)
[11] איוב לא, לב.
[12] רמב"ם, הלכות מתנות עניים, פרק ז, הלכה ד.
[13] שם, הלכה ח.
[14] משנה, בבא מציעא ח,ו;
[15] בבא מציעא קא ע"ב. מקור הדרישה להודעה מוקדמת לסיום שכירות הוא תקנת חכמים.
[16] מגיד משנה, הלכות שכירות, פרק ו, הלכה ז;
[17] משנה, כתובות ד, י-יב;





















הלוואות חברתיות
אין זה סוד שהעולם ידע קפיצת דרך טכנולוגית אדירה בשנות ה-2000. חידושים טכנולוגיים ועסקיים מאפשרים כיום לבצע פעילות פיננסית שלא הייתה מוכרת לנו בעבר, כך שמחוקקים ורגולטורים נדרשים לאסדר עולם חדש הולך ונבנה, כאשר הרגולציה של היום אינה בהכרח מתאימה לחדשנות של מחר. תחום חדשני בשוק האשראי החוץ בנקאי הוא שוק האשראי P2P, peer to peer – הלוואות לעמיתים בין אנשים, שזכה לאחרונה לחקיקה מקפת ופיקוח רגולטורי מטעם רשות שוק ההון, תוך שילוב רגולטורים שונים משוק ההון והבנק המרכזי.
 
מהו המודל העסקי בפלטפורמת P2P ?
על פי פרסומי משרד האוצר [1] (בנוסף לפרסומים רבים בנושא שניתן לאתר בנקל), פלטפורמות אינטרנטיות המאפשרות את מודל ההלוואות החברתיות "...הן חלק ממהפכת הדיגיטציה העולמית שמביאה טכנולוגיה חדשה לתעשייה הפיננסית בכלל ולתחום האשראי בפרט. הפלטפורמות פועלות באמצעות אתר אינטרנט שמחבר בין אנשים פרטיים ועסקים קטנים המעוניינים לקבל הלוואה למבקשים להשקיע את כספם דרך הלוואות אלו. באמצעות הפלטפורמה - אתר האינטרנט, אנשים יכולים לקחת הלוואה מאנשים פרטיים כך שרוב הריבית בהלוואה מועברת למלווה. באמצעות שיטה זאת ניתן לחסוך עלויות תיווך...". במסגרת זו, הלווה יפנה לאתר אינטרנט של פלטפורמות שפועלות בתחום ההלוואות החברתיות. הפלטפורמה תבדוק את יכולתו לפרוע את ההלוואה המבוקשת באמצעות המודל שקבעה. אם הפלטפורמה תקבע שביכולתו לפרוע את ההלוואה, היא תקבע את הריבית על ההלוואה. בשלב שלאחר בדיקת הלווה וקביעת הריבית, הפלטפורמה תפעל להקצות את כספי המלווים שהועברו אליה לכל ההלוואות שאושרו על ידה. יש לציין כי הפלטפורמות שפועלות כיום נוהגות להגביל בעצמן את אחוז ההלוואה שיוקצה להלוואה בודדת כדי לפזר סיכונים בין מלווים רבים. כך, במקרה שהלווה לא יצליח לפרוע את כל יתרת ההלוואה הפגיעה בכל מלווה תהיה נמוכה יותר.
השירות בפלטפורמות כולל גם את כל ההיבטים התפעוליים. למשל,  העברת כספי ההלוואה ללווה, גביית החזרי הלוואה במועדים שנקבעו וזיכוי חשבון המלווה בסך ההחזר. במקרה שבו הלווה אינו מחזיר את ההלוואה, הפלטפורמה נדרשת לפעול על מנת לגבות את החוב מהלווה. כמובן שיש להדגיש כי הלוואות שניתנות באמצעות הפלטפורמות ניתנות ישירות בין אנשים ואינן מובטחות על ידי גוף ממשלתי כלשהו, או על ידי הפלטפורמה עצמה. לכן הסיכון בגין אי החזר ההלוואות קיים לגבי כספי המלווים באמצעות הפלטפורמה.
הרקע לקליטת מודל P2P , שוק האשראי בישראל - תמונת מצב סוציאלית
שוק האשראי הישראלי נחשב לאחד הריכוזיים בעולם המערבי ונשלט על ידי תאגידים בנקאיים להם מונופול בתחום זה. ריכוזיות זו הולידה, בחלוף השנים, שכבה עצומה של עסקים קטנים, משקי בית ולקוחות יחידים אשר הפכו להיות חלק בלתי נפרד מתופעה המכונה "הדרה פיננסית" [2]. הכוונה לאזרחים  שהבנקים או מוסדות אשראי מוסדיים אינם מוכנים להעמיד להם אשראי בשל דירוג אשראי נמוך / שלילי, על פי דירוג פנימי או חיצוני של חב'  BDI [3],  או בשל היעדר יכולת להעמיד לאותם מוסדיים בטחונות מתאימים לקבלת האשראי.
המצב הוא כה חמור שעל פי דו"ח עמותת ידיד, בישראל בשנת 2015 היו למעלה ממיליון אזרחים (!) מודרי אשראי ופיננסים, כשחלקם אינו מחזיק כלל בחשבונות בנק עקב מגבלות חוקיות (הליכי פש"ר או חובות בהוצאה לפועל) ואחרות כגון דירוג אשראי שלילי או עוני כשלעצמו. רובם המכריע מחזיק בחשבונות בבנק הדואר או בבנקים המסחריים אך אלו חשבונות הפועלים על בסיס מזומן בלבד, שמשמעותו חוסר יכולת לקבל אשראי בנקאי בתנאים סבירים ובמקרים רבים אפילו גם זאת אין בנמצא. על מנת לסבר את האוזן, על פי נתוני שפורסמו לאחרונה, כמיליון תושבי ישראל, המסורבים בפתיחת חשבון/כרטיס אשראי על ידי הבנקים, אלה המכונים "מודרי אשראי", יוכלו להשתמש בכרטיס אשראי נטען עד לסך 20,000 ₪ שאינו מחייב חשבון בבנק הדואר וזאת כדי למלא חסר שוק נדרש לאוכלוסיית ענק זו [4] .
בשל דירוג אשראי נמוך או אמצעים דלים, אוכלוסייה רחבה זו, בתוכה לא אחת מצויים עסקים קטנים, אינה נחשבת ללקוח "טוב" של הבנקים משאינה חוסכת כספים, אינה לוקחת/מקבלת הלוואות ואינה יכולה לעמוד בהתחייבויות פיננסיות ארוכות טווח. אוכלוסייה מודרת אשראי זו סבלה עד לאחרונה מרגולציה ממשלתית שלא אפשרה לייצר מגוון של כלים למתן אשראי חליפי, לא באמצעות הבנקים המסחריים ובוודאי שלא באמצעות גופים חיצוניים. זו האוכלוסייה העיקרית שמצופה ממנה לעשות שימוש עד כה במודל P2P.
ומהם מאפייני מודרי האשראי בישראל ? [5]
  1. בישראל למעלה ממיליון לקוחות של בנקים מסחריים המוגדרים כלקוחות בסיכון לאשראי (לקוחות מודרי אשראי). לקוחות אלה יכולים לנהל את חשבון הבנק שלהם כשהוא ביתרת זכות בלבד וברוב המקרים אינם יכולים לקבל הלוואות או אשראי אחר מהבנק. במקרים נדירים לקוחות אלה יקבלו אשראי אך במחיר "יקר" ובכפוף לבטחונות מתאימים בלבד. לקוחות אלה נושאים על גבם היסטוריה שלילית של דירוג אשראי והבנקים, שאינם יכולים לסרב לפתוח להם חשבון בנק על פי הוראות בנק ישראל, יימנעו מלהעמיד לה מסגרת אשראי
  2. אוכלוסיית מודרי האשראי בוחרת לפתוח חשבונות בבנק הדואר, אלא שבנק הדואר אינו תאגיד בנקאי כמשמעו בפקודת הבנקאות כי אם חברה מסחרית המצויה בבעלות רשות הדואר ולכן אינה רשאית להעמיד אשראי למודרים אלה או שירותים בנקאיים נוספים
  3. לכל מודרי האשראי שאין להם חשבון בנק, יש הכנסה ממנה הם מתקיימים. חלקם הגדול עובד אך הכנסתם נמוכה. רמת ההכנסה הממוצעת שלהם היא 5000-8000 ש"ח לחודש המורכבת משכר, קצבאות ומענקים והטבות שונות [6] .
  4. מרבית הכנסת מודרי האשראי מוצאת על דיור, מזון וטואלטיקה, בריאות ותחבורה. המעט ממנה מוצא על תרבות ופנאי.
  5. עניין לנו באזרחים שלעיתים נפלו מנכסיהם עקב התנהלות כלכלית לקויה, בתוכם כאלה שיוקר המחיה בישראל גרם להם להתרסקות אישית וכתוצאה מכך גם כלכלית – אלה אנשים שעובדים אך נותרים עניים.
 
יש להדגיש כי מלבד משקי בית וצרכנים יחידים מודרי אשראי, גם עסקים קטנים ובינוניים סובלים רבות, יש אומרים נואשות, מריכוזיות המשק באשראי, בהיעדר תחרות בתחום זה, מחסמי תחרות האשראי, מקיומו של כשל שוק בתחום ומהעדר גישה לאשראי מוסדר חוץ בנקאי. על כך ארחיב בהמשך.
 
ההדרה הפיננסית הנ"ל מחמירה על רקע מבנה המערכת הפיננסית בישראל בה הבנקים מהווים שחקן מרכזי. על פי דו"ח ועדת שטרום [7] שהוקמה להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים, שוק האשראי שלא למשכנתאות במשקי הבית, כלומר אשראי צרכני, מצוי בסטגנציה ואין בו בכלל תחרות. נכון למועד הוצאת הדו"ח וגם כיום – הבנקים הם ספקי האשראי הכמעט בלעדיים של משקי הבית וכ-92% מיתרת החוב של משקי הבית היא לבנקים. באומרי בנקים – כוונתי לחמש קבוצות בנקאיות השולטות באופן עקבי בכ-94% מכלל האשראי הבנקאי במשק [8].
 
מבנה זה של חמש קבוצות מובל על ידי שתי קבוצות לאומי ופועלים הדומות בגודליהן ומחזיקות במצרף הקרוב ל-60% מנכסי המערכת והאשראי הבנקאי במשק. מעבר לשתי קבוצות אלה קיימות שלוש קבוצות קטנות בהרבה – בנק מזרחי טפחות, דיסקונט והבינלאומי – המחזיקות במצרף כ-37% מנכסי המערכת הבנקאית. בקצה המערכת פועלים שלושה בנקים קטנים ועצמאיים  - בנק איגוד, דקסיה ובנק ירושלים – וארבעה בנקים זרים. כל אלה מחזיקים בפחות משישה אחוז מסך נכסי מערכת הבנקאות [9].
 
מאז דו"ח שטרום משנת 2015 חלו אמנם מספר תמורות בתחרות בתחומי הקמעונות בכלל ובתחומי הבנקאות. על אף שבשנתיים האחרונות אנו עדים להתפתחות מהירה של שוק האשראי הקמעונאי בכללותו ,עם כניסת מתחרים חדשים לשוק זה  חברות כרטיסי אשראי שאינן בערבות הבנקים, נותני אשראי חוץ-בנקאיים, גופים מוסדיים שהרחיבו את פעילותם בתחומי האשראי הצרכני, פלטפורמות דיגיטליות מסוג P2P או B2P (אשראי מקוון ממשקיע פרטי לעסקים). עם זאת, אם נפזר את הערפל מתמונת האשראי, נראה כי הריכוזיות נותרה כבעבר היות שנתחי האשראי התגלגלו מהבנקים הגדולים לבנקים הבינוניים. על פי דו"ח התפלגות אשראי צרכני שהפיק הפיקוח על הבנקים בשנת 2017, עולה כי הבנקים הבינוניים (דיסקונט, מזרחי טפחות והבינ"ל) נגסו מנתח האשראי של הבנקים הגדולים (לאומי ופועלים) אך מחזיקים ביחד כמעט באותו נתח אשראי כבעבר[10] .
 
 
השחקן החדש במשק – P2P או B2P
ואל תוך זירת התחרות הריכוזית והקיצונית הזו, נכנס שחקן פיננסי חדש בתחום -  P2BP2P, הלוואות בין אנשים ועסקים, שזכה בשנים האחרונות לאסדרה רגולטורית על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 ומטרתו ליצור הסדרה כוללת ומקיפה של כל שוק מתן השירותים הפיננסיים והגופים הפועלים בו.
 
ימים יגידו אם שחקן חדש זה יכול לתקן את כשל השוק הקיים במשק האשראי הריכוזי ואת הא- סימטריה בו הוא נתון כיום, ואולם, נכון לרגע זה פועלות בשוק האשראי המקוון הזה בסך הכל חמש חברות – חמישה שחקנים: "טריא", "בלנדר", " e-loan"– שלושתן מתמחות במתן הלוואות לאנשים פרטיים; " BTB "– המתמחה במתן הלוואות לעסקים קטנים וחב' "קרדיט פלייס" – המתמחה במתן הלוואות לעסקים בשיטת פקטורינג [11] כעולה מהאיור הבא [12]:
 
כיצד עובד תהליך ההלוואות ב P2P 6.2017
 
אלא שכפי שיובהר בהמשך, המצב בישראל עודנו עגום. חמש החברות הנ"ל מחזיקות בנתח שוק דל ביותר וכמעט אפסי מסך שוק האשראי בישראל – 0.3% בלבד (!!) משוק האשראי בישראל, והדברים יהיו עוד יותר מורכבים ומסובכים בעוד מספר שנים לאחר שהבנקים יוכלו להתחרות בחברות אלה באותו התחום (חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), התשע"ו-2016 הגביל את התחרות עם הבנקים לשלוש שנים) ועם כניסה לתוקף של צווים לאיסור הלבנת הון בתחום הרלבנטי וכמובן עם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון וחוק נתוני אשראי החדש שירכז את כל נתוני דירוג האשראי של אזרחי ישראל במאגר לאומי של בנק ישראל. ועוד לא התייחסנו להתמודדות עם ניסיונות הבנקים לשבש את פעילות הp2p על ידי הצבת קשיים בפתיחה ובניהול של חשבונות נאמנות הנדרשים כאוויר לנשימה למתווכי האשראי המקומיים.
 

האמנם התערבות הרגולטור תוכל לשמש כ"רוח גבית" לפלטפורמת P2P ?

על אף שפלטפורמות ה-P2P החלו פועלן במדינת ישראל בשנת 2013 (באיחור רב ביחס לשאר מדינות העולם), ישראל החלה לחוקק רגולציה ספציפית  בנושא בשנת 2017 על פיה מתווכי האשראי יידרשו לפיקוח, להון עצמי ולשקיפות כאשר רשות שוק ההון תוכל להגביל את היקף הכספים שישקיעו המוסדיים בפלטפורמות ומנגד ייאסר על הבנקים להקים פעילות P2P ב-3 השנים הקרובות על מנת להקל על שוק אשראי מקוון זה. בראש ועדת הרפורמות בכנסת, ובמאבק לסיוע לפלטפורמות P2P, עמדה ח"כ רחל עזריה יחד עם שר האוצר כחלון שיזמו והגישו לכנסת ישראל הצעת החוק להסדרת הפלטפורמות למתן הלוואות ישירות בין אנשים וזאת לאחר שהובן להם, שתחום ה-P2P מצוי בקיפאון וזקוק לתנופה של ממש ולסיוע רגולטורי. ואכן, על פי אתרי החברות העוסקות בתחום האמור, מצבו של שוק אשראי המקוון P2P עגום ביותר, והוא מנהל פחות מכחצי מיליארד שקל משוק הלוואות הצרכניות, בעוד שהבנקים המוסדיים מחזיקים בנתח אשראי העולה על 150 מיליארד שקל. כלומר שוק האשראי המקוון מחבר לחבר מהווה 0.3% בלבד משוק האשראי הבנקאי (!). עולה איפוא ששוק האשראי P2P הישראלי מחזיק בנתח שוק אשראי כמעט אפסי וחסר תועלת בשלב זה. הציפייה היא שצעדים רגולטוריים על ידי הכנסתן לפיקוח וחיובן של חברות תיווך אשראי בקבלת רישיון, יגבירו את אמון הציבור בגופים אלה והרגולציה תהפוך לרוח גבית לצמיחתן.

את החקיקה והרגולציה בענף הוביל שר האוצר כחלון יחד עם ח"כ רחל עזריה, וכדבריו: "כמו בכל תחום, הטכנולוגיה תמיד מובילה ומנצחת. הלוואות בין אנשים באינטרנט מציעות מודל של WIN-WIN – ריבית גבוהה יותר למלווה וריבית נמוכה יותר ללווה במהירות ובלי ביורוקרטיה", מסר שר האוצר, משה כחלון, שהוביל כאמור את הצעת החוק [13].
 
 
 


[1] https://haotzarsheli.mof.gov.il/Subject/Pages/p2p.aspx , מתוך אתר משרד האוצר של מ"י, "מהן הלוואות חברתיות ?".
 
[2] דו"ח עמותת "ידיד" משנת 2015 בנוגע להמלצות הוועדה להגברת התחרותיות בשירותים הבנקאיים והפיננסיים הנפוצים בישראל.
[3] הדירוג נעשה על פי חוק שירות נתוני אשראי, תשס"ב-2002.
[4] גלובס נתח שוק וצרכנות 12.3.18, בנק הדואר משיק כרטיס נטען בסכום של עד 20 אלף שקל
 
[5] ראה דו"ח עמותת ידיד, 2015
[6] ראה בנוסף "דו"ח העוני 2016" - דו"ח שנתי 2016 מטעם המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון, "ממדי העוני והפערים החבריים", עמ' 1-10.
[7] ועדת שטרום היא ועדה ציבורית שהוקמה בהוראת שר האוצר כחלון לבחינת הדרכים להגברת התחרותיות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים: דו"ח ועדת שטרום להגברת התחרות בשירותים בנקאיים ופיננסיים נפוצים, 2015. כן ראה דו"ח ארגון OECD: Israel review of financial system 2011.
[8] ראה עמ' 3 לדו"ח שטרום.
[9] המפקח על הבנקים מערכת הבנקאות בישראל, סקירה שנתית 2014, עמ' 6 (2015).
[10] המפקח על הבנקים מערכת הבנקאות בישראל, סקירה 2017, עמ' 100 (2017).
[11] "פקטורינג" הוא שירות מימון לעסקים אשר ניתן ע"י בנקים וחברות אשראי שונות. הפקטורינג הוא תוצר של אשראי ספקים, המכונה גם שוטף פלוס, אשר מאפשר ללקוח ללשם עבור מוצר או שירות כלשהו לא באופן מיידי אלא באופן דחוי (ראה אתר מגזין "פיננסים, http://www.finansim.co.il/finance-article-3.html).
[12] לקוח מאיתון "גלובס", כתבת עירית אבישר, 28.7.17.
[13] עיתון "גלובס", מדור שוק ההון, "פלטפורמות הp2p נכנסות לפיקוח: יידרשו להון עצמי ושקיפות. כתבתה של עירית אבישר מיום 28.6.18.